קשיים רגשיים על רקע תחושת בדידות בקרב ילדים

אם ילדך נמנע מאינטראקציה עם בני גילו, אם הוא חסר שקט ומרבה לומר ש"משעמם לו" – יתכן והוא פשוט מרגיש בודד.

בעבר התמודדות עם "תחושת בדידות "הייתה מוכרת רק בעבודה טיפולית עם מבוגרים ומתבגרים, אך מחקרים מוכיחים שילדים כבר בגילאי הגן יכולים לחוש תחושת בדידות.

אז למה ילדים מרגישים בודדים? איך ניתן לזהות זאת? ומה אנחנו ההורים יכולים לעשות כדי לעזור להם להתמודד?

"למה הגמל לבד ? לא משעמם לו?, ומה יקרה שכולם ימותו, מי יטפל בו?" , שאל דורון בן ה-7 בפגישתנו הראשונה בחווה.

דורון ילד נבון ומקסים, שהופנה אלי לטיפול על רקע קשיים התנהגותיים וחברתיים שבאו לידי ביטוי באגרסיביות כלפי חברים, חוסר שקט והתקפי זעם. דורון נוטה להשפיל את האחר ולהציק, מראה קושי להסתגל למצבים או לקחת חלק במשחק משותף, דורון טוען שהוא לא מתחבר לילדים אחרים, וכן, לא הולך לימי הולדת בטענה חוזרת ש"משעמם לו". בשל הקשיים ההתנהגותיים של דורון, לא רוצים לשבת לידו בכיתה ולבלות בחברתו בהפסקה.

דרך השאלות ששאל על החיות, דורון הצליח ל"העלות" את התוכן הרגשי שהכי העסיק אותו, ובו תחושה כואבת וקשה – של "בדידות".

בעבר התמודדות עם "תחושת בדידות "הייתה מוכרת רק בעבודה טיפולית עם מבוגרים ומתבגרים, אך מחקרים מוכיחים שילדים כבר בגילאי הגן, לא רק בעלי יכולת "להרגיש לבד" אלא מסוגלים לתאר "בדידות" , ולומר מה ניתן לעשות כדי להתמודד עמה.

אז למה ילדים מרגישים בודדים?

כאשר מישהו מרגיש בודד, זה אומר שחלק מהצרכים החשובים שלו אינם נענים. אין סיבה ידועה ויחידה של בדידות מאחר וזה רגש מורכב וייחודי לכל אדם. כמו כן, תחושת בדידות היא תחושה סובייקטיבית, ולכן גם אם לעיתים נראה לנו שילד אהוד בקרב חבריו, החוויה והפרשנות האישית שלו היא זאת שתכריע את תחושתו. מספר גורמים תורמים לתחושת בדידות אצל ילדים:

במסגרת הבית: שעות עבודה מרובות של ההורים, סכסוך בתוך הבית; שינויים ומעברים- לגן או בית ספר או מעבר לשכונה חדשה. אובדן חבר, חזקה על משהו; חוויית הגירושים של הורים, או חוויית המוות של חיית מחמד או אדם משמעותי, מחלה פתאומית או כרונית.

במסגרות החינוכיות: דחייה על ידי בני גילם, חוסר כישורים חברתיים וידע כיצד לרכוש חברים, בעלי מאפיינים אישיים (למשל, ביישנות, חרדה, והערכה עצמית נמוכה) שתורמים לקשיים בקבלת חברים. ילדים שנפגעו מבני גילם (למשל, התגרות פיזית או מילולית) מדווחים על רמות גבוהות יותר של בדידות, מצוקה, ועמדות שליליות כלפי בית ספר בהשוואה לילדים שלא היו קורבן לפגיעה (Kochenderfer, 1996) .

השלכות של בדידות

בדידות היא בעיה משמעותית שיכולה להוביל מראש את הילדים בגיל קטן, להשלכות שליליות לטווח מיידי וארוך. ילדים שמרגישים בודדים, חווים לעתים קרובות יחסים גרועים עם חברים, כמעט באופן טבעי הם בעלי נטייה לפרשנות לא נכונה של סיטואציות חברתיות כאשר לרוב הם נוטים לראות עצמם כקורבן, ולכן יביעו יותר בדידות, תחושה שיכולה להזיק להערכה העצמית שלהם. בנוסף, הם עלולים לחוות תחושות של עצב, מועקה, שעמום, וניכור. חוויות ילדות מוקדמות שתורמות לבדידות יכולות לחזות בדידות בבגרות. כתוצאה מכך, ילדים בודדים עלולים להחמיץ הזדמנויות רבות לאינטראקציה עם בני גילם וללמוד מיומנויות חיים חשובות. ילדים אלו מדווחים על רגשות מתמשכים של בדידות ורצון להימנע מבית הספר או הגן.

איך ניתן לזהות תחושת בדידות אצל ילדים

תוך התבוננות בילדים, ניתן להתמקד בדברים הבאים שעשויים להצביע על סימנים של בדידות: אם הילד נראה ביישן, חרד, לא בטוח בעצמו או עצוב, אם הילד מראה חוסר עניין בסביבה, אם הילד נדחה על ידי חברים למשחק, אם הילד נוטה להימנע מילדים אחרים מבחירה, אם מופיע אצל הילד סימנים לחוסר בכישורים חברתיים שעלול למנוע ממנו ליזום או לשמור על יחסי גומלין, אם יש לילד הכישורים החברתיים ההכרחיים אך הוא מסרב להשתמש בהם, האם הילד נפל קורבן להתעללות על ידי בני גילו, אם נראה לכאורה שבדידותו של הילד הופכת להיות דפוס עקבי לאורך זמן. כפי שציינתי קודם, יש מצבים בהם בדידות לא תמיד נראית לעין אך היא תחושה פנימית שמלווה את הילד לדוגמא, יש ילדים שנראה שיש להם חברים, אבל מדווחים על תחושת בדידות.

חשוב להיות רגישים ומודעים ליכולות התפתחותיות ונטיותיו אישיות של הילד. וחשוב ביותר לתעד את ההתנהגויות והתגובות שלו כדי לקבוע אם הוא בודד או פשוט פרודוקטיבי.

איך ניתן לעזור לילדים להתגבר על תחושת הבדידות

ראשית, דרושה התבוננות זהירה על התנהגותו של הילד כצעד ראשון הכרחי כדי לקבל תובנות לתוך ה"בדידות של הילדים". כמו כן, חשוב לדבר באופן אישי עם הילד ולרתום לנושא את הצוות החינוכי המלווה אותו. בשיחה המשותפת, חשוב לנסות להבין את חווייתו של הילד, ניתן להיעזר בשאלות כגון: "למה אתה מתכוון שאתה אומר עצוב ובודד?"; "האם אתה עצוב ובודד?"; או "מה היה עושה אותך מאושר יותר?". חשוב להיות אמפטיים, ולומר לילד שזו הרגשה לא נעימה, "זה מאוד עצוב להרגיש ככה". אם נראה שילד חסר מיומנויות מסוימות, אפשר לתת לילדים בעלי כישורים חברתיים נאותים שמסרבים להשתמש בהם בהזדמנויות חברתיות לעבוד עם ילדים צעירים מהם, ניסיון זה נותן לילד הגדול יותר הזדמנות לתרגל מיומנויות ולהגביר את הביטחון עצמי.

כמו כן, במסגרת הבית, ניתן לעזור לילד ליזום מפגשים חברתיים ולהגביר את תדירותם, לתת תיווך לילד במפגש, לתת המלצות לצוות החינוכי מה יכול לעזור לו מחוץ לבית להרגיש יותר בנוח, למשל, אפשר להרשות לילד להביא משחק מהבית שאוהב לשחק בו ומצליח בו, מתוך מטרה שישתף בו את בני גילו בבה"ס, כך הוא חש שיש לו שליטה וזה ינסוך בו תחושת ביטחון.

מאחר וההורה הוא המורה הראשון של הילד במיומנויות חברתיות, האינטראקציות שלכם ההורים עם בני משפחה וחברים ישמשו "נקודת קפיצה" לדרך שבה הילד שלכם ילמד לתקשר עם אחרים. אם אתם מרגישים בודדים, חשוב לנקוט בצעדים כדי להפסיק את הדפוס הזה. וההפך, אם אתם בעלי מוטיבציה להשקיע זמן עם אחרים, סביר להניח שהילד שלכם מרגיש אותו הדבר. חשוב לעזור לילדך לפתח עניין באחרים, אצל ילדים צעירים מאוד, ניתן כבר ללמד את היסודות של שיתוף ולקיחת תורות ולילדים גדולים יותר, דיונים על מה חבר יכול לחשוב או להרגיש, כדי לגרום לו לחשוב ולתהות לגבי אחרים.

אם הילד נראה אדיש, עצוב, או מתעקש להיות לבדו, חשוב לשקול פנייה לעזרה מקצועית. לילדים אין חסינות מדיכאון וחרדה חברתית.

בטיפול רגשי המשלב בעלי-חיים, יש לילד הזדמנויות להביע את רגשות העצב או הבדידות בדרך עקיפה ולא מאיימת - כפי שעשה דורון בטיפול. כך הילד נעזר בבעלי-החיים להמחיש או לבטא את רגשותיו ולהרגיש תחושה של שליטה. כמו כן, ילדים שמסוגלים להביע ולבטא את החששות שלהם לרוב עשויים לדבר על אומללותם, מה שמסייע בהקלה והפחתה של תחושת הבדידות.

מאת: רוית גולן- מטפלת רגשית בעזרת בעלי-חיים ומנחת הורים.