"אם לא תתני לי, לא אהיה חברה שלך!

"אם לא תתני לי, אני לא אהיה חברה שלך!" , "אם לא תוותרי לי, אני לא אשחק אתך יותר ". אלו אמרות שמופיעות בקרב ילדים בהגיעם לגיל ארבע וממשיכות גם לגילאי בית-הספר. הן עולות בשיח בין חברים בעת קונפליקט ולעיתים ממשיכות גם בבית מול האחים ובני משפחה.

האם זה תקין שילדים משתמשים בביטויים כאלו מול חבריהם? ואיך נוכל לעזור להם לפתור קונפליקט חברתי בצורה טובה יותר?

מגיל ארבע ואילך ילדים מתחילים להשתמש במשפט '' אתה לא חבר שלי '' כקוד לכל דבר. למשל, כאשר רוצים לומר לחבר או לאח שנמאס להם לשחק אתו עכשיו והם רוצים להפסיק את המשחק, כדרך לומר שהם רוצים את מה שיש לחבר, וכדי להתעקש ולומר שהם רוצים שהדברים יעשו בדרך שלהם. אותן כוונות עולות גם באיומים כמו "אם אתה לא עושה מה שאני רוצה, אז אני לא אזמין אותך למסיבת יום ההולדת שלי!".

האיומים האלה הם חלק ממשחק כוח טבעי לגיל הרך, המיומנויות החברתיות הולכות, מתפתחות ומשתכללות והילדים בודקים ומתנסים על חבריהם לגן במציאת הדרך לצלוח, לנהל, להשפיע ולהוביל בסיטואציה חברתית. כחלק מתהליך הלמידה, הם יכולים לראות ששימוש באיומים מצליח לילדים אחרים בניסיונם להשפיע ולהפעיל ילדים מסוימים לפעול בדרך שרצו, בעקבות כך ירצו לבדוק ולהתנסות אם זה באמת עובד גם להם.

יחד עם זאת, בשימוש באמרות כאלו הילדים מביעים את הכעס או את הרצונות שלהם על ידי איום של התנתקות מוחלטת מהחבר. אומנם ילדים מטבעם הם סלחניים ונוטים לעבור במהרה לסדר היום, אך לפעמים זו סיבה טובה עבורם להתרחק ולוותר על קשר עם חבר שעלול לגרום להם לתחושה שמכריחים או כופים עליהם דברים שלא בחרו או רצו לעשות.

להורים ואנשי החינוך יש תפקיד משמעותי בהכוונת הילדים למציאת פתרונות טובים יותר כדי להביע את הכוונות והרגשות שלהם, כבר בגיל הרך.

אז איך ניתן לעשות זאת?

1. אפשרו הזדמנויות השפעה

ודאו שהילדים מקבלים הזדמנויות להיות שותפים בבחירות המתאימות לגילם ההתפתחותי (בגדים,חוגים, משחקים ומתנות וכדומה) שיוכלו להרגיש שיש להם גם מנדט להשפיע על דברים בחייהם. בדומה לפעוט המתענג על כוחו של "לא", "ילדי הגן עלולים לנצל לרעה את כוח ההדרה החברתית, אם זה יהיה הזמן היחיד שבו יכולים להרגיש חזקים ולכן חשוב לתת להם מספיק אפשרויות להרגיש משפיעים ומחליטים אך באופן מיטבי גם בבית ובמסגרת .

2. הציבו גבולות על ידי שימוש באמפתיה

עודדו בבית משמעת שאינה מתבטאת באיומים או במשחקי כוח, או בהדרה חברתית (לא תוכל לשחק איתנו אם לא..) במקום זאת, הציבו גבולות מתאימים, עם אמפתיה. ילדים שהוריהם משתמשים בגבולות אמפתיים ככלי ההורות העיקרי שלהם מקבלים הכשרה קבועה באמפתיה, וכך נוטים להיות יותר מתחשבים באחר. גבולות אמפתיים יראו כך – "אני רואה שאתה מאוכזב שהפסקנו את המשחק, אבל עכשיו זה כבר זמן לישון, נוכל לשוב ולשחק בזה מחר".

3. הדגימו תיווך חברתי אמפתי

בכל סיטואציה חברתית שמתרחשת בנוכחותכם, נסו להראות לילד את נקודת המבט של האחר- איך האחר מרגיש?, מה ראיתם שהיה לו נעים או שימח אותו ?. נוכל להציע תיווך חברתי אמפטי -"אני שמתי לב שאגם נהנית לשחק אתך, אבל לפעמים גם היא רוצה להיות התינוקת במשחק בדיוק כמו שאת רוצה, זה יהיה לה מאוד נעים גם להיות התינוקת אולי בפעם הבאה שתשחקו, אתן יכולות לעשות תורות שפעם את תהיי ופעם היא תהיה, אולי שתיכן תהיו תינוקות, אני חושבת שזה מאוד ישמח אותה, וכך יהיה לשתיכן כיף יותר לשחק יחד".

4. הזדמנות לשיח רגשי

נצלו רגעי תסכול וכעס שעולים בבית או במסגרת החינוכית, כדי לדון עליהם לאחר מכן "על קר" בזמן רגוע. ניתן ללמד את הילד "שכשאנו כועסים אנחנו הרבה פעמים אומרים דברים מעליבים או פוגעים כדי שיראו כמה אנחנו כועסים". וזו הזדמנות ללמד כלים "מה עושים עם רגשות כמו תסכול וכעס? " למשל ללכת לחדר לשמוע מוזיקה, לקשקש במחברת כעס, להציע לחבר שלא רוצה כרגע רעיון או זמן אחר למשחק או לומר לחבר כמה זה חשוב עבורו המשחק או הדמות שבחר ולהציע להחליף אח"כ כך ששני הצדדים יוכלו להנות. לעיתים ניתן להעזר בשעון חול כדי לעזור לילד לקבל תחושת ביטחון וזמן מתי יוכל לקבל מהחבר את מה שרצה, או מתי תורו בתפקיד או במשחק המשותף יתחיל.

5. לעודד פתרונות מיטבים

במצבים שילדים מאיימים על חבר כדי שישחק רק איתם, עזרו לילד למצוא מילים שבאמת מבטאות את רגשותיו האמתיים, שהוא יוכל לומר בפעם הבאה, כמו "נועם אני אוהבת לשחק איתך או כיף לי שאנחנו משחקות יחד" במקום האיום. ולחזק את הילד שהדברים נאמרים לו "רועי, אני אוהב לשחק אתך אבל אני רוצה גם לשחק עם עוד חברים, אתה יכול לשחק איתנו יחד אם תרצה, או שנשחק שוב יחד בהפסקה הבאה". זה דיון נהדר עם הילדים בבית ובמסגרת החינוכית- מה אפשר לעשות ולומר לחבר כדי שלא יפגע או יעלב?, תאפשרו לילדים להציע פתרונות ואם צריך הוסיפו משלכם.

שוחחו עם הילד מבעוד מועד על תרחישים חברתיים אפשריים ותגובות מיטביות אפשריות- למשל סיטואציה בה הוא בוחר במשחקים שסביר להניח שעוד ילדים ירצו להיות באותו התפקיד, או לקחת חלק כלשהו במשחק שגם הוא ירצה לעשות בו שימוש באותו הרגע. שוחחו עמו על איך הוא יכול להגיב כאשר הוא חש נפגע, עצוב או כועס. חשוב להעביר מסר לילד כי זה בסדר לבטא את הרגשות שלו ויכול להתבטא ישירות, אבל חשוב שידבר על עצמו, מה היה רוצה, מה צריך, ושאין צריך לתקוף אדם אחר כדי להביע את הצרכים שלו, לכולנו יש את האחריות להתחשב באחרים. עזרו לו להתנסות באומרו את מה שהוא זקוק לו באופן ישיר יותר, כגון "אני לא רוצה לשתף עכשיו במשחק, אבל אני יכול לתת לך את זה כשאסיים." או "אני רוצה שנמשיך רק שנינו את המשחק, בוא נגיד לחברים שנקרא להם להצטרף שנסיים רגע את המשחק".

פתרון חשוב נוסף שנרצה ללמד את הילדים בגיל הרך, זה גם לדעת לגשת לפנות ולבקש עזרה ברגעי הקושי במבוגר שיכול לסייע להם בהרגעה, תיווך הדגמה ומציאת פתרונות חלופיים.

ולסיום חשוב לחזק ולחגוג במילה טובה, שבח והתפעלות, את הילדים על הצלחות ביישום הפתרונות המיטביים, כי זו התנהגות שנרצה להכווין אליה ולחזק וכשזה נעשה בתוך קבוצת ילדים כולם יכולים להתרם וללמוד מכך.